דוקטורט – פרק ג1 – תיאור תחושת מסוגלות בריאותית של הדיירים

המסוגלות הבריאותית של המרואיינים נבדקה באמצעות שבע שאלות המתייחסות לשלושה נושאים: תפיסת מצב השמיעה, הראייה והניידות, הערכת המידה שבה הבריאות מגבילה אותם בעיסוקים שונים והערכה עצמית של מצב בריאותם ויכולת תפקודם לעומת הדיירים האחרים. מרכיבי תחושת מסוגלות בריאותית של הדיירים וההבדלים בין דיירי שלושת סוגי המוסדות בעניין מסוגלות בריאותית נבדקו באמצעות מבחני חי בריבוע ( ). הממצאים מוצגים בלוח 2.

נתוני הלוח מצביעים על כך שמרבית הדיירים ניידים. כשישים אחוזים מהם נוסעים באופן חופשי בתחבורה הציבורית וכשבעים אחוזים הולכים באופן חופשי. כרבע מהם אינם מסוגלים לנסוע בתחבורה ציבורית. כשליש מהם משתמשים בהליכון או נעזרים במקל הליכה. מרבית הנבדקים מעידים על עצמם שהם בעלי ראייה טובה ושמיעה טובה.
כשישים אחוזים מהמרואיינים טוענים שבשל מצב בריאותם הם מוגבלים, במידה בינונית או גבוהה, ביכולתם לעסוק בעיסוקים המעניינים אותם. כארבעים אחוזים מהמרואיינים מרגישים עצמם כבריאים ומתפקדים לפחות כמו שאר הדיירים במחלקתם. חמישים אחוזים חשים עצמם כבריאים יותר, וכשני שלישים כעצמאיים יותר. רק עשרה אחוזים מעריכים עצמם כבריאים וכעצמאיים פחות משאר הדיירים.
נתוני הלוח מצביעים על הבדלים בולטים בין שלושת סוגי המוסדות במסוגלות הבריאותית של המרואיינים:
בבתי האבות – מתגוררים נבדקים עם מסוגלות בריאותית נמוכה יותר מדיירי הדיור המוגן הלא ממשלתי והממשלתי. כחצי מהם אינם מסוגלים לנסוע בתחבורה ציבורית, רבים מוגבלים בהליכה ונעזרים במקל או בהליכון.
בדיור המוגן הממשלתי – בקצה השני נמצאים הנבדקים המתגוררים בדיור המוגן הממשלתי: מסוגלותם הבריאותית היא הטובה ביותר ויכולת הניידות שלהם היא הגבוהה ביותר.
בדיור הלא ממשלתי – המסוגלות הבריאותית של דיירי הדיור המוגן הלא ממשלתי נמוכה מזו של דיירי הדיור המוגן הממשלתי וגבוהה מזו של דיירי בתי האבות.