המחקר כולל 285 דיירים עצמאיים המתגוררים בבתי אבות, בדיור מוגן לא ממשלתי ובדיור מוגן ממשלתי.
הכללת מסגרות דיור מוגן ממשלתי ולא ממשלתי נבעה מאכלוסם של רוב בתי האבות, ובכללם בתי אבות המיועדים לדיירים עצמאיים, בדיירים המאופיינים בתפקוד קוגניטיבי לקוי ובקשיים חמורים בתפקוד הפיזי. רבים מהדיירים המתגוררים במחלקות שבעבר אוכלסו על ידי דיירים עצמאיים קרובים יותר להגדרה "סיעודיים" או "תשושי נפש" מלהגדרה "עצמאיים" או "תשושים". קשישים עצמאיים וקשישים תשושים "קל" המבקשים להתגורר במקומות מוגנים מעדיפים לעבור לגור בדיור מוגן ולא בבית אבות, ואכן חלק מהארגונים, כגון רשת משען, הסבו את בתי האבות שלהם לדיור מוגן. לפיכך כולל המחקר, נוסף על בתי אבות, גם מוסדות דיור מוגן.
א. תיאור בתי האבות:
רשימת בתי האבות של משרד הרווחה כוללת ארבעים וחמישה מוסדות שבהם מתגוררים דיירים עצמאיים. למחקר נבחרו מוסדות גדולים שבהם מתגוררים לפחות חמישים קשישים עצמאיים. הסיבה לכך: במוסדות שבהם מתגוררים מעט דיירים הקשר עם ההנהלה והצוות הוא ישיר ובלתי אמצעי ולכן השתתפות ארגונית אינה רלוונטית בהם. במציאות התברר כי רק מספר מצומצם של בתי אבות (שלושה עשר מוסדות) עונים על קריטריונים אלו, ומתוכם נבחרו תשעה בתי אבות שהסכימו להשתתף במחקר. שבעה מהם משתייכים לעמותות ושניים משתייכים לחברות פרטיות. שלושה מבתי האבות כוללים מאה דירות, ארבעה כוללים בין מאה למאתיים דירות ושניים כוללים בין מאתיים לשלוש מאות דירות.
המאפיינים של אוכלוסיות הדיירים המתגוררים בבתי האבות אינם זהים. ארבעה מבתי האבות מאופיינים ברמה גבוהה של הומוגניות עדתית, שבעה מאוכלסים בדיירים בעלי הכנסה בינונית עד גבוהה ושניים מאוכלסים גם בדיירים בעלי הכנסה נמוכה המאופיינים בבעיות סוציאליות וכלכליות ועל כן אחזקתם ממומנת על ידי משרד הרווחה.
ב. תיאור מוסדות הדיור המוגן:
במחקר השתתפו דיירים המתגוררים בעשרה מוסדות דיור מוגן. חמישה מהם מוסדות ממשלתיים. אלו מוסדות שהוקמו ע"י גורמים ממשלתיים ומתופעלים ע"י גורמים לא ממשלתיים. הדיירים בדיור המוגן הממשלתי הם בעיקר קשישים עולים חדשים מחבר-העמים שעלו לארץ לאחר 1992. הכנסתם נמוכה ולכן התשלום עבור המגורים מסובסד על ידי המדינה וחלקם של הדיירים עצמם בתשלום הוא קטן. הזכאות לקבלת דירה נקבעת על ידי משרד הקליטה או מחלקות הרווחה המקומיות. המוסדות אחידים בגודלם וכל אחד מהם כולל בין תשעים למאה דירות.
חמשת המוסדות האחרים משתייכים למגזר הוולונטרי ולמגזר העסקי: שלושה מוסדות מנוהלים על ידי עמותות ושניים על ידי ארגונים פרטיים-עסקיים. עלות המגורים במוסדות אלו יקרה, והדיירים עצמם משלמים את עלות המגורים והשירותים הניתנים להם (או בעזרת בני משפחה). במחקר מכונים מוסדות אלו – דיור מוגן לא ממשלתי.
מוסדות הדיור המוגן הלא ממשלתי שנבחרו אינם זהים בגודלם: באחד מהם יש יותר משלוש מאות דירות מגורים. בשלושה בין מאה למאתיים דירות ובמוסד אחד פחות ממאה דירות.
בחירת מוסדות הדיור המוגן נערכה כדלהלן: במשרד הרווחה קיימות שתי רשימות של דיור מוגן, האחת כוללת 98 מוסדות דיור מוגן ממשלתי והשנייה כוללת 58 מוסדות דיור מוגן לא ממשלתי. מתוך כל רשימה נדגמו באופן אקראי חמישה מוסדות.