קיימים מספר גורמים נוספים העשויים להשפיע על עמדות הדיירים כלפי השתתפות ארגונית והשתתפות חברתית:
1. מידת ההערכה של הדיירים לתפקידים של השתתפות – עמדות חיוביות של חברת הדיירים כלפי ההשתתפות במוסד הן גורם המגביר השתתפות. לעומת זאת, הערכה נמוכה לתפקידי ההשתתפות ותפיסה שהאחריות על פעילות הדיירים צריכה להיות בידי הצוות הן גורם המפחית השתתפות. מספר מחקרים מצביעים על כך שהערכים המסדירים את החיים החברתיים בתוך המוסד אינם זהים לערכים שמחוצה לו. בעולם הערכים של הדיירים במוסדות אין חשיבות לעמדות של כוח, השפעה ומנהיגות (Streib & Metsch 2002 ), פוחת הערך של סטאטוס הנובע מהישגיות וקשור לתחרות וכוח וגוברת החשיבות של הרגש, החיבה והאהדה ביחסים החברתיים (Ejaz; Schur & Noelker 1997 , (Carstensen 1992. חשיבות של מקצוע, השכלה והכנסה כקובעי סטאטוס מיטשטשת בהומוגניות של החיים המוסדיים (,(Keith-Ross 1974 ולעומת זאת, גוברת החשיבות של התנהגות הקשורה ברגש ומספקת לדייר אהדה, פופולריות ומערכת יחסים חמה עם הדיירים האחרים. גם העובדה שאוכלוסיית המוסדות מורכבת בעיקר מנשים ואלו מעדיפות לעסוק בפעילויות של עזרה הדדית ותמיכה בין-אישית (Timako & Moos 1991 ) יוצרת אווירה שמעודדת השתתפות חברתית ולא מעודדת השתתפות ארגונית, וזאת משום שנשים (יותר מגברים) משקיעות אנרגיה בניסיונות לזכות באהדה יותר מבסטאטוס.
המסקנה היא אפוא שהערכים של חברת הדיירים מבטאים הערכה נמוכה לתפקידים הקשורים בהשתתפות ארגונית והערכה גבוהה להשתתפות החברתית, שמרכיביה המרכזיים הם אהדה ושוויוניות (Faircloth 2001 ).
2. לחץ חברתי וחשש מביקורת של הדיירים – הדינאמיקה החברתית בקרב הדיירים מפעילה כוח רב המכוון לשמירה על המצב הקיים ופועלת כנגד שינוי. לדינאמיקה חברתית זו כוח שאינו נופל מהכוח של צוות העובדים ולעתים גם עולה עליו (.(Hazan 1992, Keith 1982 ,1980 פעילות העומדת בסתירה לטוטאליות החברתית המוסדית דורשת אנרגיה ותחושת מסוגלות גבוהה.
קטן (1991) מצא שדיירים נמנעו מלהשתתף בוועדים בשל הביקורת ויחס האיבה שגילו דיירים כלפי המשתתפים. אחת הדיירות אף טענה כי במוסד קשה לדייר לעמוד בביקורת כזאת הרבה יותר מאשר מחוץ למוסד, משום שבמוסד כל מסגרות החיים של האדם קשורות זו בזו, ולכן ביקורת בתחום אחד עלולה לפגוע במערכת היחסים הכללית של הדייר עם התושבים. מכיוון שהערכים החברתיים של חברת הדיירים במוסד אינם תומכים בהשתתפות ארגונית, גם אם דייר יחשוב שפעילות של השתתפות ארגונית היא חשובה וירצה לעסוק בה, הוא יתקשה מאוד לעמוד בלחץ של חברת דיירים שאינה תומכת בעיסוק כזה.
3. עמדות בנוגע לעזרה הדדית – פנייה לעזרת דיירים אחרים עשויה להציב בפני הפונה מספר בעיות. ראשית, היא עשויה לאפשר לעוזר לחדור לפרטיות של הנעזר. שנית, הפונה לעזרה מסתכן בהפגנת חולשה ובדרך זו בפגיעה בדימויו העצמיWalster, Berscheld& Walster 1976) (Gourash 1978, שעשוי להיות בעייתי במיוחד אצל קשישים משום שגם כך הם צריכים להשקיע משאבים בנושא הדימוי העצמי כנגד התפיסה הערכית-תרבותית של חברתנו. נקודת ראות כזאת של הנעזר היא גם הבסיס לתפיסה של נותן העזרה, שעלול לחשוש שעזרתו תתפרש כהדגשת יכולתו בהשוואה לחוסר יכולתו של הנעזר ושהצעת העזרה שלו תתפרש כפגיעה בדימוי העצמי של הנעזר.
לכן אפשר שהלגיטימציה הערכית למתן עזרה תצטמצם לסיוע בתחומים מוגבלים מאוד, כשבמרבית התחומים תימצא לגיטימציה ערכית דווקא לפנייה לצוות ולאיש מקצוע שהוסמך לכך. אפשר שזו גם הסיבה לתלות הרבה המתפתחת מצד דיירים רבים בצוות המוסד.
לסיכום:
המסקנה של דיון זה היא שהקשרים ההדדיים בתוך חברת הדיירים והעמדות של חברת הדיירים אינם מעודדים השתתפות. הקשר שבין הדיירים הוא שטחי ואינו מלווה בתחושת "אנחנו", שהיא הבסיס לקיומה של השתתפות פעילה.
חשש מלחץ חברתי ומביקורת של הדיירים, מערכת ערכים מבטאת הערכה נמוכה לתפקידים הקשורים בהשתתפות ארגונית עשויים לעצב עמדות שתומכות בכך שההחלטות יהיו בידי צוות המוסד ואינן תומכות בהשתתפות ארגונית באמצעות חברות בוועדים, משום שהשתתפות כזו מדגישה סטאטוס והישגיות.