תיאוריית היעילות העצמית היא תיאוריה חברתית-קוגניטיבית המניחה שהפעילות של האדם והמטרות שהוא מציב לעצמו הן תוצר של מערכת משולבת של תהליכים קוגניטיביים, מוטיבאציוניים ורגשיים, הפועלים בסביבה נתונה, המשפיעה על המטרות שהוא מציב לעצמו ומחזקת או מחלישה את פעילותו ( .(Bandura 1977, 1982, 1989, 1990, 1997 למוטיבאציה לפעילות יש בסיס קוגניטיבי. אנשים מציבים לעצמם מטרות, מתכננים דרכי פעולה המיועדות להגשים את המטרות ומצפים לתוצאות.
תחושת יעילות עצמית מוגדרת כהערכת הפרט את יכולתו לבצע התנהגויות ולממש מטרות במצבים ספציפיים. הדגש הוא על הקשר שבין האמונות של הפרט ובין הסביבה .Bandura 1997, 1990) Mcavay, Seeman& Rodin 1996 ). בני אדם עשויים לעצב לעצמם מציאות חברתית שונה במבנה חברתי זהה, בהתאם להערכה האישית שלהם את עצמם ואת סביבתם.
תחושת היעילות העצמית היא הקובעת את התנהגות האדם בסביבה שבה הוא חי, את נכונותו לעמוד בקשיים ובתסכולים ואת מהירות ההתאוששות שלו מכישלון ( .(Bandura 1988 ,1989אנשים בעלי תחושת יעילות עצמית גבוהה נוטים לייחס כישלון למאמץ בלתי מספיק, ואילו בעלי תחושת יעילות עצמית נמוכה רואים את הכישלון כנובע ממסוגלות נמוכה.
האמונה של האדם ביעילותו העצמית קובעת את המטרה שבה יבחר. אנשים מחפשים מטרות המציבות בפניהם אתגר, אך לא כאלו שהן הרבה מעל ליכולתם (.(Mento, Steel & Karren 1987
הציפייה לתוצאה רצויה מהווה גורם חשוב של מוטיבציה. אנשים מניעים את עצמם לפעולות בהתאם להערכתם האישית לגבי יכולתם להשיג באמצעותה תוצאה צפויה ובהתאם לערך שהם מייחסים לתוצאה זו (.(Bandura 1990
Bandura (1986 )מונה ארבעה מקורות הבונים את היעילות העצמית:
1. התנסות בפועל והישגי ביצוע – הצלחה מעלה את תפיסת היעילות וכישלון פוגם בה. באותה מידה גם ההתנסות בעבר מהווה גורם הבונה את תפיסת היעילות או פוגם בה.
2. התנסות עקיפה – למידה באמצעות צפייה בניסיונות ההתמודדות של אחרים.
3. יצירת ציפיות להצלחה באמצעות שכנוע מילולי לגבי היכולת של האדם.
4. עוררות רגשית – אנשים לומדים על סיכויי הצלחתם דרך העוררות הרגשית שהם חווים בזמן הפעולה. אנשים מצפים להצלחה כשאין עלייה בחוויה הרגשית השלילית.