כ-4% מהקשישים בישראל מתגוררים במסגרת חוץ ביתית המפוקחת על ידי משרד הרווחה או משרד הבריאות. זאת בעקבות אובדן היכולת לדאוג לעצמם או הרצון להיות תחת מסגרת מוגנת יותר מאשר הבית.
משרד הרווחה מפקח על בתי אבות לעצמאיים ותשושים וכן על הדיור המוגן הציבורי שאותם נסקור במאמר זה.
בתי אבות
ישנם בארץ מאות בתי אבות עם מחלקות לעצמאיים ותשושים שנותנים שירות לצרכים המגוונים של הקשישים המתגוררים בהם. בתי אבות אלו המוגדרים בחוק כ"מעונות", חייבים ברישיון ובפיקוח של משרד הרווחה על ידי השירות לזקן.
השירות לזקן במשרד הרווחה בא באינטראקציה עם בתי האבות בתחומים הבאים:
1 – הוא האחראי על מתן הרישיונות לכל המעונות בארץ.
2 – זהו הגורם האחראי לפקח על קשת רחבה מאוד של תחומים בתוך בתי האבות: בדיקת התאמת המבנים לתקנים המתאימים לקשישים, בדיקת התאמת הציוד לתקנים של כמות ושל איכות, בדיקה של התאמת תקן כוח האדם בבית האבות וההכשרה שלו.
3 – זהו גורם האחראי על העלאת רמת הטיפול המבוצעת בבית האבות.
4 – סגירת בתי אבות הפועלים ללא רישיון מתאים, וזאת על ידע פנייה לגורמי האכיפה השונים.
5 – עזרה כספית לקשישים אשר אין ידם משגת להיכנס לבתי האבות. קשישים אלו ובני משפחותיהם ישלמו כמיטב יכולתם ומשרד הרווחה ישלם את ההפרש, וזאת בכפוף לתנאי הזכאות.
דיור מוגן ציבורי
זהו דיור מוגן מיועד לקשישים עולים חסרי בית ובעלי הכנסה נמוכה.
זוהי מסגרת מיוחדת שהוקמה בשנות ה-90, עם גלי העלייה הגדולים מברית המועצות בניסיון לתת מענה לכמות גדולה של קשישים עולים. מסגרת זו נותנת שירותים בנוסף לעצם הדירה כגון עובדת סוציאלית, אם בית, איש אחזקה וכו' המאפשרים לקשישים לחיות בביטחון. מסגרת זו, מעבר למקלט הפיזי שהיא מעניקה היא גם מסגרת חברתית שבה מאוגדים קשישים בעלי רקע דומה והיא מאפשרת להם להמשיך ולחיות בכבוד, תוך שמירה על הערך העצמי שלהם.
דירות הדיור המוגן הציבורי נבנות וממומנות על ידי משרד הרווחה ומשרדי האוצר, השיכון, הקליטה וועידת התביעות. ההפניה אל הדירות הללו נעשית על ידי משרד השיכון ומשרד הקליטה.