מטרת המחקר היא לבדוק את נושא השתתפות הדיירים במוסדות לקשישים, את מעורבותם במישור הארגוני ובמישור החברתי ולבחון מספר גורמים הקשורים במאפייני הדיירים ובתכונותיהם העשויים להשפיע על ההשתתפות.
השתתפות דיירים נתפסת כאמצעי העשוי לתרום לאיכות החיים של הדיירים, להקל על השתלבותם במוסד, לאפשר להם להמשיך בחיים פעילים הכוללים תפקידים חברתיים, ההשתתפות נתפסת כגורם מרכזי בבניית תחושת קהילתיות, כאמצעי ל"העצמה" של הדיירים ולהצבת בלמים בפני התפתחות המוסד לקשישים בכוון של "טוטאליות".
התרומה של העבודה הנוכחית היא בשל שלוש סיבות עיקריות:
1. העבודה בודקת מגוון רחב של צורות השתתפות ארגוניות וחברתיות, שחלקן לא נבחן עד היום.
2. העבודה בוחנת את השפעתם של גורמים אישיים, שטרם נבחנו עד היום, על השתתפות דיירים.
3. זהו מחקר ראשון הנערך בשלושה סוגים של מוסדות, השונים זה מזה במבנה ובתכונות הדיירים המתגוררים בהם: בתי אבות, דיור מוגן מסחרי ודיור מוגן ציבורי.
להלן הממצאים העיקריים אודות ההשתתפות:
1. עוצמת ההשפעה של הדיירים על קבלת החלטות ותדירות השתתפותם בהשתתפות ציבורית, בעזרה מעשית לדיירים ובפניה עקיפה להנהלה ולצוות העובדים, נמוכה מאוד, או לא קיימת כלל.
2. מתקיימת השתתפות ברמה בינונית במרכיבים הבאים: פניה אישית, ישירה להנהלה ולצוות העובדים, תמיכה רגשית בדיירים, השתתפות בפעולות חברה ותרבות שמציע המוסד ומתקיימת השתתפות גבוהה באספות דיירים.
ממצאי המחקר הזה מוסיפים על המידע הקיים בנושא השתתפות דיירים בכך שהם מצביעים על מספר נתיבים נוספים של השתתפות המתקיימים במוסד במקביל להשתתפות "ייצוגית" של וועדי דיירים. אמצעי ההשפעה העיקרי של הדיירים במוסד הוא הפניה האישית להנהלת המוסד ולצוות העובדים. הדיירים משתמשים באמצעי זה בכדי להשפיע בעיקר בנושאים ספציפיים, קונקרטיים, בעלי אופי אישי. אספות הדיירים, מאפשרות לדיירים לקבל מידע בנושאים הקשורים לכלל הדיירים ולמדיניות המוסד ולהביע את דעתם בנושאים אלו. בנוסף לכך מצביע המחקר על השתתפות חברתית קהילתית במוסד שביטוייה העיקריים הם תמיכה רגשית בדיירים והשתתפות בפעילות חברה ותרבות שהמוסד מקיים.
בחינת הסיבות להשתתפות הנמוכה בתחום הכלל מצביעה על חוסר רצון של הדיירים להשפיע בנושאים אלו ועל העדפה שהאחריות על נושאים מוסדיים המתייחסים לכלל הדיירים תהיה בידי הנהלת המוסד וצוות עובדיו.