המושג "מצב סיעודי" מאופיין במידת הנזקקות לסיוע בפעולות יומיום בסיסיות. המונח "מצב סיעודי" מוגדר היטב ע"י משרד הבריאות והמוסד לביטוח לאומי. בהתאם להגדרות אלו מוחלט על זכאות האדם לעזרה מהביטוח הלאומי וקבלת ביטוח סיעודי וכן סוג המחלקה המתאימה בבית אבות.
הסיבות להגעה למצב סיעודי הינן רבות ומגוונות ובהן:
תאונה, מחלה, או שינוי הדרגתי במצב התפקודי.
הקריטריונים לקביעת המצב הסיעודי מתבססים על מבחן שנקרא ADL אשר בודק את מסוגלות האדם לתפקוד תקין בפעולות היומיום. בדיקה זו סוקרת את ששת הפרמטרים שיוזכרו בהמשך. אם הנבדק אינו יכול לעשות חצי מהפעולה – הבדיקה תיחשב כאילו לא היה מסוגל לעשות את הפעולה כולה.
ששת הפרמטרים שנבדקים:
1 – לבישה ופשיטה של בגדים. הכוונה היא לכל הסוגים כגון נעליים, מכנסיים, חולצה וכו'.
2 – אכילה ושתיה של מזון
3 – שליטה מלאה בצרכים ללא שימוש בקטטר, חיתולים או כל אמצעי מלאכותי אחר.
4 – התניידות עצמאית וללא סיוע של אחרים. גם התניידות באמצעות מקל נחשב לעצמאי.
5 – לשכב ולקום הן מכסא והן ממיטה.
6 – יכולת להתקלח לבד.
מי שמבצע את כל הפעולות הללו ייחשב עצמאי לחלוטין. מי שלא מסוגל לעמוד בשלוש או ארבע מהמטלות הנ"ל יוגדר כסיעודי. לעתים אדם אשר לא שולט על הסוגרים ובנוסף לא מסוגל לעמוד שאחת המטלות הנותרות – יוגדר כסיעודי. בהתאם להגדרה זו יתאים אותו אדם לבתי אבות אשר כוללים מחלקה סיעודית ושם יוכל לקבל מענה לצרכים המאפיינים מצב זה.
מצב סיעודי מוגדר גם על פי קריטריון נוסף המתייחס למצבו הנפשי של החולה ולא למצבו הפיזי. חולה אשר מוגדר כסיעודי בהתאם למצבו הנפשי נקרא תשוש נפש. ישנם בתי אבות המכילים מחלקות לתשושי נפש. הרופא הרשאי להגדיר חולה כתשוש נפש הינו פסיכוגריאטר.
תשוש נפש הינו מצב בו חלה ירידה קוגניטיבית משמעותית במצבו של האדם, דבר היכול להיגרם כתוצאה מגורמים שונים כגון מחלה או תאונה. כמו כן ירידה מתמשכת ביכולת הקוגניטיבית יכולה להוביל למצב זה.
מצב תשישות הנפש מאופיין בקושי בהבנה ובשיפוט של המציאות. כמו כן באיבוד משמעותי של הזיכרון. בעיות התמצאות וכל מאפיין נוסף הדורש ליווי של אדם נוסף והתייחסות מיוחדת מטעם בית האבות.