הגורמים העיקריים שנמצאו כמגבירים את ההשתתפות הם:
1. תחושת יעילות עצמית, ובעיקר תחושת יעילות עצמית ביכולת ההשפעה במוסד.
2. קשר חזק עם הדיירים.
3. מציאת משמעות בחיים החברתיים במוסד.
4. פעילות ציבורית בעבר.
הגורמים העיקריים שנמצאו כמפחיתים את ההשתתפות הם:
1. גיל גבוה
2. ירידה במסוגלות הבריאותית.
ההשתתפות הנמוכה מוסברת בכך שתחושת היעלות של הדיירים ביכולתם להשפיע נמוכה, הקשר שבין הדיירים – שטחי ואינו כולל דאגה הדדית ותחושה של קהילתיות, המשמעות שמוצאים הדיירים בחברות בוועד נמוכה מאוד והמשמעות שהם מוצאים בחיים החברתיים במוסד בינונית. מכאן שהשפעתם של הגורמים שנמצאו כמגבירים את ההשתתפות – נמוכה. ממצאי המחקר מצביעים על רצון מועט להשפיע על קבלת החלטות ועל העדפה שהאחריות על הפעילות במוסד תהיה בידי הצוות.
מסקנות המחקר הן: א. שהערך המרכזי המכוון את פעילות הדיירים היא ההכרה בזכויותיהם כ"צרכנים" וכפרטים הקונים בכספם זכויות במוסד. פניה אישית להנהלה ולצוות העובדים תואמת תפיסה צרכנית כזו.
ב. לוועדי דיירים אין משמעות עבור כלל הדיירים. לכן, חשוב לעודד צורות השתתפות מגוונות, התואמות את הערכים של חברת הדיירים ואת מסוגלותם הבריאותית. הממצא אודות ההשתתפות הגבוהה באספות דיירים מעלה אפשרות שצריך לעודד קיום מבנה השתתפות זה ובמקביל למסד את דרך הפניה האישית שנמצאה כאמצעי ההשפעה המרכזי במוסדות.