פעילות "השתתפותית" ככמקור משמעות המניע להשתתפות
ההשתתפות מציעה לקשיש תפקידים חברתיים שעשויים לאפשר לו זהות חברתית וערך עצמי באמצעות תרומה לזולת ומיצוי של כישורים אישיים. מסיבה זו ניתן לתפוס את ההשתתפות כאמצעי העשוי להעניק לקשיש משמעות מחודשת לחייו ולמלא את החלל שנוצר בעקבות ההזדקנות ואובדן תפקידיו החברתיים הקודמים (גדרון 1980).
Lawton (1985)טוען שהמשמעות של פעילויות היא סובייקטיבית ונובעת מתפיסת האדם את תרומתן עבורו כפרט. הדייר יכול לתפוס את העיסוק בהשתתפות כמספק תגמולים(Parkinson 1995) של הנאה, חוויה חדשה, אפשרות להשיג משהו, הזדמנות להיות יצירתי וכו', וככזו היא עשויה ליצור מגוון של מניעים לעסוק בה (.(Vallerand, O’Connor & Hammel 1995 בספרות המחקרית מחולקים מניעים אלו לשני סוגים עיקריים המכונים מוטיבציה פנימית ומוטיבציה חיצונית (Deci & Ryan 1990 Lawton 1985, Ryan 1992 ).
מוטיבציה פנימית נובעת מעצם העיסוק בפעילות. מוטיבציה כזו עשויה להתקיים בשני מקרים:
1. כשהפעילות עונה על הצרכים של האדם. מדובר בצרכים ראשוניים כמו רעב וצמא, אך גם בצרכים משניים כמו צורך לבטא תחושת מסוגלות, צורך באוטונומיה, צורך ביחסים חברתיים, צורך בהישג, תחומי עניין, צורך לבטא יכולת, מומחיות, צורך בשליטה וכו'.
2. כתוצאה מעוצמת החוויה שהאדם עובר בעת השטף וזרימת הפעולה (( Csikszentmihalyi & Rathunde 1992, Lawton 1985. במקרה כזה החוויה בפעילות עשויה להוות תגמול ולתת משמעות לעוסק בה.
מוטיבציה חיצונית קשורה בתגמולים ובחיזוקים חיוביים ושליליים, כמו הטבות שונות, נוחיות בביצוע העבודה, חיזוקים של הצוות או הדיירים וקבלת הדרכה שוטפת (גדרון 1983), או בתגמולים הקשורים בחברת הדיירים: פופולאריות, אהדה, שליטה, כוח וכו' ((Keith-Ross 1974.
לסיכום:
ההשתתפות יכולה להיות מקור עצמאי של משמעות בשל עצם החוויה שבעיסוק בפעילות זו ובשל התגמולים שהיא מעניקה, כגון הטבות שונות במוסד, ותחושת ערך עצמי, אבל ההשתתפות יכולה להיות רק ביטוי למשמעות שמוצאים הדיירים בחיים החברתיים במוסד. במקרה זה המשמעות שמוצאים הדיירים בחיים החברתיים במוסד היא הגורם המניע ויוצר את ההשתתפות.