מצב בריאות לא תקין משפיע על ירידה במסוגלות הפיזית של הדייר, המתבטאת בפגיעה ביכולת התפקוד היומיומי שלו ובמידת עצמאותו בביצוע פעילויות כמו הליכה, אכילה, עריכת קניות וניידות עצמאית. ליקויים בבריאות משפיעים גם על פעילות פנאי, פעילות חברתית ( (Lawton 1985 ויכולת שליטה של דיירים Hazan 1994, Huesmann 1978)). ירידה בשמיעה ובראייה מצמצמת את היכולת לתקשורת בין-אישית .
השתתפות מצריכה התאמה בין מסוגלות הדיירים הפוחתת בשל השינויים בבריאותם ובין המיומנויות והכישורים הדרושים לה. צורות השתתפות הדורשות מהדייר מיומנויות וכישורים גבוהים מדי יוצרות מתח וחרדה, ואילו דרישות נמוכות יוצרות שעמום (Csikzentmihalyi & Rathunde 1992. Deci & Ryan 1990, Ryan 1992).
( Hansson & Carpenter (1994 מחלקים את המיומנויות החברתיות לשני סוגים: מיומנויות של יוזמה ומיומנויות של חיזוק. לכל סוג של מיומנויות נדרשת מסוגלות בתחומים אחרים.
מיומנויות של יוזמה – (INITIATION)דורשות אסרטיביות, יכולת ומסוגלות להשיג מרכזיות חברתית ודומיננטיות חברתית, יכולת להשגת שליטה במצבים חברתיים ומסוגלות לשליטה במיומנויות של פתרון בעיות ((Wozner 1990. מיומנויות אלו חשובות לצורך קיום השתתפות ארגונית . ( &Moos (1981 ( Kleemeier (1961 הצביעו על כך שדיירים בעלי יכולת תפקודית גבוהה יותר נטו לרמות שליטה ובחירה גבוהות יותר, ואילו השפעתם של דיירים בעלי רמת תפקוד נמוכה על תכנון פעילויות חברה וקבלת החלטות הנוגעות לחייהם הייתה מועטה.
מיומנויות של חיזוק – (ENHANCEMENT)מיומנויות ההופכות את היחסים עם הזולת ליותר קרובים, כמו ליצור קשר בין-אישי, להביע אמפתיה, להביע אהבה, ליצור אצל הזולת תחושה נעימה ולהיות מקובל חברתית. מיומנויות אלו חשובות לצורך השתתפות חברתית.