מאפייני הרקע של הדיירים שעשויים להשפיע על ההשתתפות הם גיל, השכלה, מצב כלכלי, מגדר, פעילות ציבורית בעבר ומסוגלות בריאותית. משתנים אלו ייסקרו בהרחבה להלן:
גיל – השאלה המרכזית היא אם ההזדקנות כשלעצמה משפיעה על היקף הפעילות של הדיירים ועל צורות הפעילות שבהן יבחרו להשתתף. הספרות המחקרית מספקת שתי תשובות שונות לשאלה זו. האחת מסתמכת על תיאורית המסוגלות (White 1959) ואינה רואה בגיל הזקנה כשלעצמו גורם המשפיע על הפעילות. לפי תיאוריה זו, היכולת והמיומנויות של הזקנים הן הקובעות את המוטיבציה לפעילות. השפעת הזקנה על ההשתתפות היא עקיפה, בשל הקשר שבין הגיל למסוגלות. הזקנה תבלום את המוטיבציה של הדיירים להשתתף במצבים שבהם ההשתתפות אינה מתאימה ליכולתם ולמסוגלות שלהם וכאשר אין לדיירים את המיומנויות הנדרשות כדי לקיים את ההשתתפות.
התשובה השנייה מתמקדת בשינויים הכלליים החלים בזקנה
(Pruchno, Smyer, Rose, Hartman-Stein & Henderson-Laribee 1995)
ומדגישה את ההשפעה של כל התהליכים ההתפתחותיים הקשורים בגיל על הפעילות (גוטמן 1978, (Scroots 1996. גם תיאוריות אלו רואות במסוגלות הפוחתת עם הגיל גורם המשפיע על המוטיבציה להשתתפות, אלא שהירידה ביכולת ובמסוגלות נתפסת כאן אך ורק כאחד השינויים החלים בזקנה. תיאורית ההינתקות ( (Cumming & Henry 1961מצביעה על הפחתת הפעילות כחלק מתהליך כללי המלווה את הזקנה ומתאפיין בצמצום קשרי הגומלין שבין הקשיש ובין החברה. לפי תיאוריה זו, עצם ההזדקנות מהווה גורם מעכב ו/או מונע השתתפות.
הסבר רחב יותר להשפעת הגיל והמסוגלות הפוחתת עם הגיל מוצע בתיאורית טווח החיים ((Baltes, Reese & Lipsitt 1980. לפי תיאוריה זו, השפעת הגיל על התנהגות הקשישים אינה אחידה, ולכן גם אינה מאפשרת ניבוי של ההתנהגות ושל ההשתתפות. התנהגות האדם בגיל הזקנה מושפעת ממגוון רחב מאוד של גורמים, הכוללים תהליכים פנימיים וחיצוניים גם יחד, אירועים הקורים לאדם בהווה וכאלו שקרו בעבר, אירועים שקרו לו כפרט וכאלו שקרו במערכות החברתיות שלו. מכיוון שהתנהגות הזקן מושפעת ממגוון כה רחב של גורמים, הגיל כשלעצמו או המסוגלות של הקשיש אינם יכולים לנבא את עוצמת השתתפות הדיירים ואת צורות ההשתתפות שבהן יהיו מעורבים (Cutler & Hendricks 2000).
המחקרים אינם מאפשרים ניבוי חד-משמעי לגבי הקשר שבין גיל והשתתפות קהילתית. מספר מחקרים מצביעים על השתתפות רבה יותר בגיל הביניים Milbrath 1965, Vallance & D'augelli 1982) Verba & Nie 1972 ( , אולם מחקרים אחרים מצאו( Kelly & Steinkamp 1986) שאף על פי שהיה צמצום כללי ברמת פעילות הפנאי אצל מבוגרים מעל גיל ארבעים, לא הייתה ירידה משמעותית באינטראקציה עם המשפחה ובפעילויות חברה ותרבות. ממצאים אלו תואמים ממצאים של ( Gordon, Gaitz & Scott (1976במחקר אורך שערכו על קבוצות אנשים בני 20-94.