עם הזדקנות אוכלוסיית מקימי הקיבוצים נוצר צורך לטפל באותם אנשים ולספק להם את מסגרת טיפולית ותומכת.
בשל הצורך ההולך וגובר ובשל העובדה שהאוכלוסיה בקיבוצים מבוגרת אף יותר מאשר מחוץ לקיבוץ (13.6% קשישים מעל גיל 65 לעומת 9.7% בממוצע ארצי) הוקמו בקיבוצים בתי אבות סיעודיים.
בתי אבות בקיבוץ שונים בכמה מאפיינים מבתי האבות פרטיים במקומות אחרים. ראשית, המחשבה בעת הקמת הבית בד"כ לא הייתה כלכלית אלא כיצד ניתן לשרת את האוכלוסיה המזדקנת בקיבוץ בצורה הטובה ביותר. לכן בתי האבות בקיבוצים הינם קטנים משמעותית מהמקובל, מספר האנשים בחדר לרוב הינו 1 או 2, ישנם מרחבים של דשא וירוק מסביב והאווירה היא הרבה יותר ביתית.
בתחילה ניהלו הקיבוצים את בית ההורים בעצמם, תוך שימוש בעובדים מקצועיים חיצוניים. אולם כחלק מתהליך ההפרטה שעבר על הקיבוצים גם הנושא של תפעול בתי האבות עבר במרבית הקיבוצים הפרטה וכיום מתפעלות את בתי האבות בקיבוצים חברות פרטיות חיצוניות כגון עמל סיעודית שאחראית על תפעול עשרות בתי אבות.
בחלק גדול מבתי האבות בקיבוצים מקבלים כיום גם קשישים שאינם חברי הקיבוץ וזאת על מנת למצות את פוטנציאל הרווח מאותו בית אבות ועל מנת שיוכלו להחזיק אותו גם עבור הקשישים שבקיבוץ.
בתי אבות סיעודיים בקיבוצים כמו כל בית אבות סיעודי נדרשים לעמידה בתקנות משרד הבריאות ומופעלים ברישיון מטעם משרד הבריאות. במקום ישנו צוות מקצועי של רופאים, אחיות, פיזיותרפיסטים הדואגים לטיפול מסור באלו השוהים במקום. חלק מבתי האבות בקיבוצים מקבלים קשישים באמצעות מימון של משרד הבריאות (קוד אשפוז).
קיימים גם בתי דיור מוגן בקיבוצים, אולם אלו מיזמים פרטיים שבהם הקיבוץ שותף ומקבל אחוז מסויים מהרווחים. אלו לא בתי דיור מוגן שהקיבוץ מפעיל ויש להם את כל המאפיינים של בית דיור מוגן פרטי.
על מנת לקבל סיוע בקבלה לבית אבות סיעודי בקיבוץ בכל הארץ ניתן להתייעץ עם המומחים שלנו בטלפון 053-336-2407 24 שעות ביממה.