המעבר מהבית אל בית אבות כרוך בקשיים נפשיים והינו תהליך לא פשוט הדורש תשומת לב ולעתים רבות עזרה מקצועית.
הקושי הנפשי הראשון כרוך בהכרה כי המקום אליו עוברים מהווה "תחנה אחרונה" בחיים. הכרה זו מקשה על תהליך המעבר ובהרבה מקרים גורמת לחוסר רצון לעבור אל בית האבות. קושי זה נוסף אל הקושי בדימוי העצמי כ"זקן" והשלמה עם המצב הפיסי המתדרדר.
קושי נוסף הוא עזיבת הבית החם, אותו קן שנבנה במשך השנים ומשמש כמקום מקלט ונוסך תחושת ביטחון. עזיבת הבית הינה טראומטית במיוחד כאשר הדבר נובע מתוך אילוץ ולא מתוך רצון לשפר את איכות החיים באמצעות המעבר.
גורם נוסף המקשה על המעבר הינו היפרדות מסביבת הבית המוכרת: הפארק הקרוב, המכולת השכונתית, וכל הסביבה המוכרת. בהקשר זה ניתן גם לציין את הקושי בהיפרדות מאותם חברים ושכנים מוכרים ואהובים.
נקודת קושי נוספת היא אקט המעבר עצמו על כל הסידורים הכרוכים בכך. מדובר לרוב בפרוצדורה לא פשוטה. במהלך המעבר יש צורך להיפרד מרוב החפצים שהרי לא יהיה מקום לאחסן אותם בבית האבות, דבר הדורש מיון קפדני והתמודדות עם רגשות נוסטלגיה כלפיי החפצים שנאספו במשך השנים. מלבד ההיפרדות ממרבית החפצים יש צורך לארגן מחדש את הציוד שנלקח לבית האבות וגם כאן ישנה התמודדות עם נוסטלגיה (כמו למשל בעת סידור התמונות מחדש) או התמודדות עם עצם הסידור.
לאחר המעבר יש להתרגל לשגרת יום מוכתבת מראש וללא העצמאות שהייתה לפני כן. בתי אבות מגישים את הארוחות בזמנים קבועים וכן צורך להתרגל לאוכל עצמו השונה בטעמו מן האוכל הביתי והמוכר.
יש צורך להתרגל לתנאי סביבה חדשים, לחברה חדשה שמורכבת הן מן הצוות המטפל והן מן האנשים הנוספים השוהים באותו בית אבות.
על מנת להקל על הקשיים הללו יש לאפשר עזרה שתוכל להקל על המעבר. הן עזרה פיסית במעבר עצמו כגון עזרה בארגון החפצים במקום החדש או מיון התמונות והן עזרה נפשית בליווי במקום החדש, עריכת היכרות עם האנשים הנמצאים בבית האבות, עזרה בהתאמת התפריט במידת האפשר.
הפיכת החדר למקום חמים ככל האפשר ע"י תליית תמונות, ארגון עציצים וכל דבר אחר שיגרום לדייר להרגיש תחושת בית ושייכות תקל מאוד על המעבר. כמו כן ליווי של המשפחה וביקורים תכופים במקום החשובים במיוחד בשלב ההתאקלמות הראשונית.
לסיכום – המעבר מהבית אל בית האבות כרוך בהתמודדות רגשית לא פשוטה אולם עם תמיכה ועזרה מצד הקרובים ניתן להקל על ההתמודדות הזו.