4. שיטות ההשפעה של הדיירים – את שיטות ההשפעה של הדיירים ניתן למיין לפי שני קריטריונים עיקריים:
א. שיטות ממוסדות שמשמען השתתפות במסגרות פורמליות, כמו מפגשים מאורגנים בין הדיירים ובין הנהלת המוסד, שבהם הדיירים מביעים את דעתם בנושאים הקשורים לחיים במוסד, לעומת שיטות לא ממוסדות, המבוססות על השתתפות לא פורמלית, באמצעות פנייה ישירה של הדייר למנהל או לאיש צוות.
ב. שיטות המבוססות על קונפליקט עם ההנהלה, כגון מכתבי תלונה להנהלה או התארגנות הדיירים כנגד החלטת ההנהלה, לעומת שיטות המבוססות על הסכמה עמה, כגון משא ומתן וקבלת החלטות משותפות של הדיירים והנהלת המוסד.
5. שלבי ההשתתפות – הדיירים עשויים להיות מעורבים בשלבים המוקדמים של הפעילות, כגון שלב איתור הבעיות, שלב קביעת המטרות ו/או התכנון. דוגמה לכך היא השתתפות בתכנון פעולות התרבות באמצעות השתתפות בקבלת ההחלטות לגבי נושאי ההרצאות והחוגים ולגבי לוח הזמנים של פעולות התרבות. לחלופין, הדיירים עשויים להיות מעורבים רק בחלק האופרטיבי של הפעילות.
6. טיב הקשר בין המשתתפים הפעילים ובין אוכלוסיית דיירי המוסד שהם אמורים לייצג – קשר זה עשוי לנוע על רצף שבין קשר אינטנסיבי ועד קשר מזערי או היעדר כל קשר.
7. טיב הקשר בין המשתתפים להנהלת המוסד – קשר זה עשוי לנוע על רצף שבין קשר אינטנסיבי ועד קשר מזערי או היעדר קשר.
8. צורת בחירת המשתתפים – בחירת הדיירים למסגרות ההשתתפות הפורמאליות עשויה להיות על ידי דיירי המוסד או בדרך של "מינוי" על ידי ההנהלה או צוות העובדים.
9. מידת ה"ייצוגיות" של המשתתפים – ניתן למדוד את הייצוגיות לפי שני קני מידה עיקריים:
א. מידת הזהות בתכונות בין המשתתפים ובין שאר הדיירים.
ב. מידת הזהות שבין המשתתפים ובין שאר הדיירים בתפיסת האינטרסים העיקריים של הדיירים.