יעוץ והכוונה חינם 24 שעות

המאמרים של נאוה מדור חיים

דוקטורט - פרק ב2 - אוכלוסיית המחקר

המחקר כולל 285 דיירים עצמאיים המתגוררים בבתי אבות, בדיור מוגן לא ממשלתי ובדיור מוגן ממשלתי. למידע נוסף »

דוקטורט - פרק ב1 - שאלות המחקר והשערותיו חלק ב'

משתני המחקר המוצגים במודל כוללים משתנים בלתי תלויים (אקסוגניים) ומשתנים מושפעים (אנדוגניים). המשתנים הבלתי תלויים (האקסוגניים) הם מאפייני הרקע של הדיירים: גיל, מסוגלות בריאותית, פעילות ציבורית בעבר, השכלה, מצב כלכלי ומגדר, וכן סוג המוסד שבו הם מתגוררים: בית אבות, דיור מוגן ממשלתי או דיור מוגן לא ממשלתי. במודל המוצע אמורים משתנים אלו להשפיע על כל המשתנים האחרים (האנדוגניים).
המשתנים המתווכים הם: תחושת יעילות עצמית, עמדות כלפי השתתפות, תפיסת הקשר עם הדיירים ותפיסת ההשתתפות כמקור מעניק משמעות. במודל המוצע הם משתנים מושפעים ומשפיעים גם יחד. למידע נוסף »

דוקטורט - פרק ב1 - שאלות המחקר והשערותיו חלק א'

שאלות המחקר המרכזיות הן:
1. מהם הביטויים של השתתפות הדיירים במוסדות: עוצמת השפעתם בקבלת החלטות ותדירות השתתפותם בצורות השתתפות.

2. מהי מידת ההשפעה של מאפייני הרקע של הדיירים– גיל, מצב בריאות, מגדר, סטטוס סוציו-אקונומי ופעילות ציבורית בעבר – על ההשתתפות:
א. מהי מידת ההשפעה הישירה של מאפייני הרקע על ההשתתפות.
ב. מהי מידת ההשפעה של מאפייני הרקע על השתתפות הדייר באמצעות המשתנים המתווכים:
• עמדות כלפי ההשתתפות ותפיסת קשריו עם הדיירים.
• תחושת יעילות עצמית.
• תפיסת ההשתתפות כמקור מעניק משמעות. למידע נוסף »

דוקטורט - פרק א4 - סיכום

סקירת הספרות מצביעה על התרומה האפשרית של ההשתתפות לדיירים ולמוסד. במישור הפרט, היא עשויה להעניק להם תחושת העצמה ולהעלות את הדימוי העצמי. במישור הכלל, היא עשויה לטפח את יחסי הגומלין בין הדיירים ובכך לתרום לעיצוב ולגיבוש קהילת דיירים פעילה. כמו כן עשויה ההשתתפות לשרת את האינטרסים של המוסד עצמו, לשמש כמשאב נוסף העומד לרשותו ולשפר את איכות הטיפול הניתן בו לדיירים. למידע נוסף »

דוקטורט - פרק א3 - מקורות של משמעות כמניע להשתתפות חלק ב'

פעילות "השתתפותית" ככמקור משמעות המניע להשתתפות
ההשתתפות מציעה לקשיש תפקידים חברתיים שעשויים לאפשר לו זהות חברתית וערך עצמי באמצעות תרומה לזולת ומיצוי של כישורים אישיים. מסיבה זו ניתן לתפוס את ההשתתפות כאמצעי העשוי להעניק לקשיש משמעות מחודשת לחייו ולמלא את החלל שנוצר בעקבות ההזדקנות ואובדן תפקידיו החברתיים הקודמים (גדרון 1980). למידע נוסף »

דוקטורט - פרק א3 - מקורות של משמעות כמניע להשתתפות חלק א'

פרנקל (1970) מגדיר משמעות כמטרה הנתפסת על ידי האדם כבעלת ערך. האדם מחפש בחייו תחושה של תכלית, משהו שלמענו ראוי לחיות, ותחושה זו מהווה כוח מניע ראשוני והיא קשורה בערכים ו/או באידיאלים. המשמעות היא תוצר של התרבות ושל הערכים והאמונות הרווחות בה (חזן 1985, Hazan 1994). שני מקורות של משמעות עשויים להוביל להשתתפות: תפיסת היחסים החברתיים כמקור משמעות ותפיסת העיסוק בפעילות של השתתפות כמעניק משמעות לדיירים המשתתפים.

יחסים חברתיים כמקור משמעות המניע להשתתפות למידע נוסף »

דוקטורט - פרק א3 - תחושת יעילות עצמית (SELF EFFICACY) כמניע לפעילות ולהשתתפות חלק ב'

תהליך הזקנה עלול להפחית את תחושת היעילות העצמית של האדם בשל חוסר ידיעה כיצד ניתן להתמודד עם ההאטה בפעילות ועם הירידה בכישורים. גיל מתקדם מאופיין באובדנים בתפקודים השונים, כמו תפקוד החושים, זיכרון, מהירות תגובה וכושר גופני. אובדנים אלו עלולים לגרום לתחושה של חוסר שליטה בחיים ולכן גם לתחושת יעילות עצמית נמוכה ביכולת להשיג תוצאות.
נוסף על האובדנים הקשורים לגיל הזקנה, יש עוד גורמים המשפיעים על ההפחתה בתחושת היעילות העצמית ומקורם במבנה החברה המערבית ובתרבותה:
א. האילוצים שמבנה החברה מכתיב לזקן, כמו אובדן תפקידים חברתיים והיציאה לגמלאות, מצמצמים את האפשרות של מתן ביטוי ליכולת. למידע נוסף »

דוקטורט - פרק א3 - תחושת יעילות עצמית (SELF EFFICACY) כמניע לפעילות ולהשתתפות

תיאוריית היעילות העצמית היא תיאוריה חברתית-קוגניטיבית המניחה שהפעילות של האדם והמטרות שהוא מציב לעצמו הן תוצר של מערכת משולבת של תהליכים קוגניטיביים, מוטיבאציוניים ורגשיים, הפועלים בסביבה נתונה, המשפיעה על המטרות שהוא מציב לעצמו ומחזקת או מחלישה את פעילותו ( .(Bandura 1977, 1982, 1989, 1990, 1997 למוטיבאציה לפעילות יש בסיס קוגניטיבי. אנשים מציבים לעצמם מטרות, מתכננים דרכי פעולה המיועדות להגשים את המטרות ומצפים לתוצאות. למידע נוסף »

דוקטורט - פרק א3 - קשר בין הדיירים ועמדות כלפי ההשתתפות חלק ב'

קיימים מספר גורמים נוספים העשויים להשפיע על עמדות הדיירים כלפי השתתפות ארגונית והשתתפות חברתית: למידע נוסף »

דוקטורט - פרק א3 - קשר בין הדיירים ועמדות כלפי ההשתתפות חלק א'

בית האבות הוא מרחב חברתי המוקצה לאנשים שעקב גילם איבדו תפקידים חברתיים ומשפחתיים. מנקודת מבט מבנית מדובר בחברת דיירים הומוגנית בעלת מאפיינים משותפים. התנאים הפיזיים של מגורים בסביבה גיאוגרפית אחת, המאפשרת מפגשים תכופים בין הדיירים, הפיצול והניתוק בין ההווי התרבותי של הדייר במוסד ובין הערכים והמציאות שמחוץ למוסד ( Hazan 1980, 1992 ,Gamliel 2000 Percival 2001 , ) הם גורמים המגבירים תחושה של גורל משותף ומסייעים לטיפוח קהילה של דיירים ולעיצובה. למידע נוסף »

שלב תוכן